היי, הייתי רוצה לספר איך “יצרתי” את ג’סיקה.. אז נתחיל מהאודישן.. כבר מהרגע הראשון הבנתי שמדובר פה בסרט שונה. נכנסתי בדלת ובמקום כסא שמולו שולחן ומאחוריו יושבת בבטחה המלהקת שמצוידת במצלמה גדולה על סטנד גבוה, השתרעה שמיכה. דורון ויואב הבמאים ורותי בלום המלהקת ישבו בנוחות על השטיח והזמינו אותי לשבת על השמיכה. “האודישן הוא בישיבה או בשכיבה מה שנוח לך” …..אוקיי. נשכבתי בניחותא ושאלתי אותם איזה מין ג’סיקה הם רוצים?…. לפני שהספיקו לענות הצעתי שהיא יכולה להיות בריטית, צרפתייה, אמריקאית טיפוסית או במבטא דרומי.. התחלנו לחפש את הדמות וג’סיקה לבשה ופשטה מבטאים מגוונים ושפות גוף שונות. זה היה אחד האודישנים הכי מגניבים שהיו לי , הבמאים ואני התחברנו מהרגע הראשון.
כשהודיעו לי שמעוניינים בי לתפקיד , אז הבנתי שיש פה דילמה לא קלה. לא הייתי בטוחה איך זה יראה אם בסרט הקולנוע הראשון שאני משתתפת בו יש עירום, דמותי מאוד מינית ומפתה וחששתי… אבל אחרי שקראתי את התסריט הרגשתי בטוחה ומאוהבת בסיפור ובג’סיקה.
כדי להתכונן לדמות הרגשתי שאני חייבת לרדת לעומקה. ג’סיקה בעצם עוסקת בזנות באינטרנט. “Web-cam-girl” מה זה אומר בכלל? הבנתי לפי התסריט שג’סיקה מלאה בכאב מודחק אך מציירת לעצמה עולם ורוד. זה לא הספיק לי והחלטתי לגלוש ולחפש את ג’סיקה באינטרנט. שתהיה כמו שדמותו של עופר רואה אותה: טהורה ותמימה, לא כמו שאר הנערות הגסות והבוטות שיש בכל האתרי מין… ומצאתי. מצאתי אותה, מין סוג של ג’סיקה כזו בלונדינית ומתוקה ודיברתי איתה. פעם , פעמיים. זה היה מטורף וגרם לי להבין לאן אני רוצה לקחת את הדמות הזו. בעצם אני חושבת שהיא הורכבה מהבלונדינית המתוקה באינטרנט, מחברה ותיקה שלי שהכרתי בדרום קרוליינה שגרה בקרוון , חסרת פרוטה, ו….. ממני.
ליום הצילומים שלי הגעתי ב-5 בבוקר אחרי שעומר אסף צבע לי את השיער לאדמוני ביום הקודם… הסט היה מדהים!!! ממש. והאווירה הייתה מאוד מלוכדת ומכבדת. הרגשתי מאוד בטוחה. עופר בא למרות שרק אני הצטלמתי כדי שהסצנות יהיו הכי אותנטיות ושארגיש הכי טבעי והיה עוצמתי.
זהו. כך עברו להן שנתיים. ופתאום… הסרט מוכן. זה מגיע כהפתעה גמורה, שכחתי שכבר עבר כל כך זמן מאז הצילומים. התגובות שהתקבלו על הסרט הפתיעו אותי והדהימו אותי. שמחה כל כך שהכרתי את יואב ודורון פז המדהימים שאימצתי לליבי.
בעוד שבועיים אנחנו נוסעים כל הצוות (המפיקים,הבמאים, התסריטאים והשחקנים) להשתתף בפסטיבל הסרטים בברלין זוהי התרגשות וכבוד גדול מאוד. זהו אחד הפסטיבלים הנחשבים בעולם. אני גאה להיות חלק מהפרויקט המיוחד הזה, וחלק מגל הסרטים הישראליים שזוכים להתייחסות והכרה עולמית.
אני כבר סקרנית לראות את התגובות של הקהל הישראלי. לדעתי “פובידיליה” הוא סרט אמיץ, שלא מפחד לרדת לעומק הכאב שלנו ולעמוד פנים מול פנים עם הפחדים הכי גדולים שלנו. הפחד להשאר לבד לגמרי בעולם.
תודה
אפרת דור
(ג’סיקה)